לדמותו של חיים קרמן הי”ד

Chaim Kerman Z”L

חיים קרמן הי”ד נולד ביהוד להוריו אברהם ואסתר שיח’ בי”ב אדר א’ תש”ל. למד בבי”ס יסודי “המעלה” ואח”כ עלה לירושלים ל”קריית נוער”. את שירותו הצבאי עשה במסגרת ישיבת ההסדר “ימית” תוך התנדבות לשרת בחן-יוניס. הוא סיים את שירותו עם תעודת “חייל מצטיין”. בסיום ההסדר עלה לגור וללמוד בעיר העתיקה של ירושלים בישיבת עטרת כהנים. בשנת תשנ”ד התחתן עם טליה לבית אל-חי, ובנה במו ידיו את ביתם בפאתו הצפונית של העיר העתיקה, גאל חורבה מחורבות ירושלים חיים למד ולימד בישיבת “בית הבחירה” של מכון המקדש הלכות מקדש וקדשים.
חיים עלה במעלות קדושים – עלה לירושלים של מעלה בי’ אייר תשנ”ח, כשהיה בדרכו לתפילת ותיקין סמוך למקום המקדש. הוא השאיר אחריו אותנו ואת ילדיו דביר ומעיין כדי שנמשיך את דרכו. “בדמייך חיי”.

בספר הניחומים כתוב:

“חיים לא דיבר על…. אלא חי את….”

“ירדנו לתקופה ארוכה למלווה מלכה במעיין השילוח. המשכנו בזה את מפעלו של אלחנן אתאלי הי”ד, שחיים מאד העריך….”

“כשחיים החל להיפגש עם בנות למטרת שידוכין, שאלתי אותו מה הוא מחפש. ענה בתמיהה – מישהי שאוהבת את ירושלים.”

“פגשתי אותו ביום העצמאות. הוא הזמין אותי אליו הביתה לעזור לו לבנות. אמר לי: ‘מצוות היום – בנין ירושלים!’ הוא בנה את הקיר בלי מילים גבוהות …. פשוט הניח לבנה, שם טיט מעל, ועוד לבנה. החליק בעדינות. הלך אחורה וחייך. כולו מאושר. כולו טהור. כולו קורן פשטות שמעבר למילים ורעיונות. בזרם חיים של עצמה של מי שמחובר בכל כוחו ומאודו לבנין ירושלים…”

“חיים היה התלמיד הכי שקדן שהכרתי. הוא כל הזמן התפלל. הלימוד שלו היה תפילה”.

“בשבילי היית המלמד הראשון שדחף אותי להתעמק כ”כ בענייני תורה וגמרא”.

“חיים היה … לומד … הלכות קדשים, דבק באור העתיד, אור המקדש – ומיד יורד לחיי המעשה, לירושלים של מטה, ובונה את העיר, את הבית, את המשפחה. לעולם לא נח – לא בעולם המעשה ולא בעולמות העליונים… עולה, יורד, עולה …”

“התמימות של חיים הייתה לחיות בצורה שלמה את מה שהאמין בו, ולמד עליו, בלי סיבוכים, זורם…. חיים כדרכו היה מסכם רעיונות ארוכים ופרקים מסובכות במשפט קצר, עממי, במלים פשוטות שמאותו רגע היוו חלק ממנו: “עם ישראל לא כל כך שייך לפה. הוא שייך לשם”. כזה היה חיים. מי שלא הכיר אותו לא יוכל להבין את המורכבות הזאת. הוא לא היה עוד בחור ישיבה שקוע בעולמות עליונים ורוחניים, הוא לא היה עוד איש מעשה הבונה בשתי ידיו את ירושלים עירו האהובה.
חיים היחיד שהכרתי שבפשטות, תמימות וענוה זורמת – היה כל כך פה, אבל היה שייך כל כך לשם…!”

“ישנם אנשים האוהבים את ירושלים ופועלים לקירוב אומתה אליה שלב אחרי שלב, באיטיות ובסבלנות אין קץ, וגם אם אינם רואים את הסוף, מאמינים הם כי הוא יבוא וממשיכים. ישנם אנשים שירושלים היא נשמת חייהם, וכל רגע הם נושמים, לומדים, מתפללים, חיים, בונים, זועקים, מלמדים ובונים את ירושלים. עד שפתאום ברגע אחד נשמתם הבוערת חייבת להתאחד עם ירושלים של מעלה, גם אם זו עדיין לא הופיעה בירושלים של מטה. ואז הם מתבטלים אליה ומתכללים בה באהבתם אותה”.

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים

* עריכה: טליה קרמן וברכה סליי

 

 

In Memory of Chaim Kerman Z”L

Chaim Kerman z”l was born in Yehud on the 12th of Adar 5730 (1970).
Chaim studied at the “Ma’ale” elementary school and later moved to “Kiryat HaNoar” in Jerusalem.
He did his army service through the Hesder program in “Yamit” Yeshiva and volunteered to serve in Han Yunis. He completed his service with a certificate of excellence. After completing his army service, Chaim moved to Jerusalem to live and learn in the Old City at Yeshivat Ateret Cohanim.
In 5754 (1994) he married Talia El Chai, and built their home in the northern part of the Old City with his own hands – redeeming one of the ruins of Jerusalem.
Chaim learned and taught in Yeshivat “Beit Ha’Bchira” at the “Machon Hamikdash”.

Chaim was taken from this world – to a spiritual Jerusalem – on the tenth of Iyar 5758 (May 6, 1998), on his way to the early morning prayers, close to the site of the Holy Temple. He left behind his friends, his wife and his two children, Dvir and Mayan, to follow in his path.
“In your blood we will live”.
In his condolence book people wrote: “Chaim didn’t talk about… instead he lived it…”. “There are people who love Jerusalem and work to bring back her redemption stage after stage, slowly and patiently, even if they can’t see the end, they believe that the day will come and they continue. There are people for whom Jerusalem is their soul, and every minute they breath, learn, pray, live, call, teach and build Jerusalem. Until suddenly their burning soul must be united with the spiritual Jerusalem, even if it has not been accomplished in the physical Jerusalem. And then they are joined and one with her through their love”.
Chaim will be remembered for his deep love and devotion to his family, friends and the holy city of Jerusalem.
May his soul be bound in the chain of life and may his memory be blessed.

* Written and compiled by Talia Kerman and Bracha Slae. Translated by Miriam Hartog